שיר השירים, 4

פַּרשָׁנוּת

בשיר שלמה ד' ממשיך המספר להביע את הערצתו לאהובתו. הוא מתחיל בתיאור יופיה, משווה אותה לגן ולגן עדן. הוא משבח את עיניה, שערה, שפתיה ושיניה. הוא גם מזכיר את השדיים שלה, שאותם הוא משווה לשני פרחים. לאחר מכן הוא עובר אל גופה, אותו הוא משווה למגדל שנהב. הוא גם מזכיר את רגליה, אותן הוא משווה לעמודי שיש. לאחר מכן עוברת המספרת אל יופיה הפנימי, משבחת את אהבתה וחסדיה. הוא משווה אותה למזרקה אטומה, לגן נעול ולמעיין סתום. הוא גם מזכיר את אהבתה, אותה הוא משווה למקבץ של פריחת חינה. לאחר מכן הוא משבח את קולה, אותו הוא משווה לקול מים רבים. לאחר מכן עוברת המספרת אל יופיה הרוחני, משבחת את חוכמתה ואת הבנתה. הוא משווה אותה לעץ חיים, לעץ הדעת ולעץ הבינה. הוא גם מזכיר את נאמנותה, אותה הוא משווה לנהר של שמן. לאחר מכן עוברת המספרת אל יופיה הפיזי, משבחת את גופה ואת צורתה. הוא משווה אותה למרכבה של זהב, למרכבה של שנהב ולמרכבה של כסף. הוא גם מזכיר את יופיה, אותו הוא משווה לשמש ולירח. לאחר מכן עוברת המספרת אל יופיה הרוחני, משבחת את נאמנותה ואהבתה. הוא משווה אותה לגן סגור, מעיין סתום ומזרקה אטומה. הוא גם מזכיר את אהבתה, אותה הוא משווה למקבץ של פריחת חינה. לאחר מכן עוברת המספרת אל יופיה הפנימי, משבחת

Meet the heroes of שיר השירים, 4